כבר בראשית שנות ה-90 בוצעו עבודות לבחינת פיתוח מל"ט כבד במשקל של כמה טונות. רוב התעשיות הבטחוניות הישראליות היו מעורבות בתהליך בניית המל"ט, בשיתוף מנהלת מל"טים במפא"ת, כאשר מפעל מל"ט בתעשייה האווירית מוביל את פיתוח המטוס על מערכותיו בעוד מפעל ההנדסה מפתח את הפלטפורמה. כך החל האיתן לקרום עור, גידים וחומרים מרוכבים. האיתן יקר, מורכב ומתקדם בהרבה מהכטב"מים בהם משתמש חיל-האוויר כיום ולכן הושקעו מאמצים רבים בדאגה לאמינות ולבטיחות. בסופו של דבר, המל"ט צריך לעמוד בסטנדרט המקובל במטוסים מאוישים אזרחיים.

האיתן שייך למשפחה של כטב"מים המשמשים 'שכבה גבוהה' למשימות שהייה ארוכה. אלו פלטפורמות חדשות שיחליפו בשנים הבאות את המטוסים המאוישים במגוון משימות ביניהן תצפית וסיור. ככלי-טיס רב משימתי, הוא אמון על איסוף מודיעין כללי, סימון מטרות נקודתיות לצורך תקיפה של כלי אחר, צילום מטרות מטווחים רחוקים ומשימות רבות אחרות המבוצעות כיום על-ידי מטוסים מאויישים. הכטב"מים הכבדים שוהים באוויר מעל ליממה.

שהייה ארוכה עונה על צורך מבצעי של נוכחות באזור מסוים והיא מאפשרת לשמור על רצף אווירי, חוסכת את הצורך בהחלפת המטוסים בכל כמה שעות וכך, המשמרות היחידות שמתחלפות, הן בקרון השליטה, הרחק מאחור.

המל"ט מסוגל לטוס בכל מזג-אוויר, מעל לתעבורה האווירית האזרחית, להמריא ולנחות אוטומטית. כמו השובל לפניו, יש לו גלגלים מתקפלים ומערכת גיבוי היודעת להורידם בעת הצורך. בנוסף, יש למל"ט מערכות ישראליות להגנה עצמית שמקנות לו ייחודיות בקנה מידה עולמי ויכולת לגילוי שיגור טילים לטווחים שונים.

קפיצת המדרגה שנעשתה עם בניית האיתן חייבה שימוש במנוע סילון, ועל האיתן הותקן מנוע טורבו-פרופ המשמש מטוסי נוסעים ברחבי העולם.