בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 199 27/06/11

כתבות

עמלים להצליח

תגיות: המערך הטכני

"עמל רמת–דוד" הוא אחד משני בתי–ספר הטכנולוגיים היחידים בארץ המופעלים על–ידי חיל–האוויר ורשת 'עמל'. "כאן מסתכלים עליי בגובה העיניים" אומר אחד התלמידים, עבורו ועבור מאות בני הנוער הלומדים בו, "עמל רמת–דוד" וחיל–האוויר הם גם ובעיקר מסלול ההמראה שלהם לחיים עצמאיים

טל מיכאל צילום: כרמל הורוביץ

בכניסה לבסיס רמת-דוד משתרך תור ארוך של כלי-רכב צבאיים ואזרחיים גם יחד. כמו פס ייצור, נכנסים לבסיס מאות אנשים מדי יום. לא כולם שמים לב, אבל לצידה של השיירה פוסעים בני נוער בתלבושת אחידה ונבלעים מאחורי הגדר.
"ברוכים הבאים לעמל רמת-דוד", מבשר השלט בכניסה לבית-הספר. בשעה זו של היום, ממשיכים התלמידים להגיע בהמוניהם לקראת מסדר הבוקר שעתיד להתחיל בקרוב. השקט ששרר כאן עד עתה והופר לעיתים רחוקות על-ידי מטוס ממריא, הופך לשאון והאוויר מתמלא באנרגיה, צעקות ורעש.
בדיוק 70 שנה קודם לכן ובדיוק באותו המקום, היה מי שתיאר את אותה חוויה בדיוק. רואלד דאל, הטייס והסופר הבריטי, נחת כאן בעמק יזרעאל, נחיתה ראשונה במנחת בו עומד כיום הבסיס ותיאר את האירועים בספרו "טיסת יחיד":
"נחתתי, עצרתי וכיביתי את המנוע. לפתע, מבין המבנים שמסביב, פרץ נחשול של ילדים רועשים. כולם מקפצים, צועקים ורצים לעברי בהתלהבות".
"השמחה הזו והחיוכים שהתלמידים מחזירים כל בוקר היא אחד הדברים שגורמים לי להישאר כאן", מחייך סא"ל (מיל') יואב ברבי, מנהל בית-הספר ואיש המערך הטכני במהלך השנים האחרונות. "אסור לתת לזה להטעות. כשהילדים מגיעים לכאן יש להם אינספור סיבות להיות מאושרים. בבית, הסיפור לעיתים שונה לגמרי".

בית ובית-ספר

בעוד הילדים מתקבצים בכיתות, השקט תופס שוב את מקומו באוויר. "כל מי שמגיע אלינו לבית-הספר, מגיע לאחר שיצא ממסגרות אחרות. אצל חלקם המצב הכלכלי לא טוב ואחרים לא הסתדרו במקום אחר", מספר ברבי. "בעבור רוב האנשים כאן זו המסגרת האחרונה. יש כאן כאלה שסבלו וברור לנו שאם לא ניקח אותם בידיים, אף אחד לא יטפל בהם".
ברבי, אשר סיים את שירותו הצבאי כמנהלו ומפקדו של בית-הספר הטכני בחיפה, נתקל כאן בקשיים ייחודיים. "בניגוד לבתי-ספר רבים, התפקיד כאן לא נגמר עם הצלצול. יוצא לי ולצוות ההוראה להגיע כמעט כל שבוע לביקורי בית אצל תלמידים ולשיחות עם ההורים. קרה גם שחתמתי באופן אישי על ערבויות של תלמידים במעצרי בית כי ידעתי שאף אחד מהם לא יפנה לי עורף ויבגוד בי. ברגע שנותנים, מקבלים הרבה יותר".
ואכן, אפילו בביקור קצר בחצר אפשר להבחין בכבוד ובאהבה שהתלמידים רוחשים לברבי ולצוות ההוראה.
"המנהל, הטיול שארגנת לנו היה כל-כך כיף", צועק אחד הנערים מקצה המדשאה וכמה מחבריו מהנהנים בהבעת הסכמה. "קשה לבנות מערכת כזו של אמון ויחסים עם התלמידים", ממשיך ברבי. "צריך לתת להם את מה שהם לא מקבלים בבית. בין אם מדובר בחום ואהבה ובין אם מדובר בתה חם בחורף".
האנשים שעושים את העבודה מאחורי הקלעים הם הצוות החינוכי המורכב ממורים אזרחיים, אנשי קבע ואפילו חיילי חובה. "חלק מאנשי הצוות החלו את דרכם כתלמידים בבית-הספר והיום הם מגיעים לפה כדי לתרום ולתת", הוא מספר.

מורים מהלב

אחד מאנשי הקבע בצוות ההוראה, המחנך ומלווה עשרות מחזורים מאז הקמתו של בית-הספר בשנת 1986, הוא רס"ב מוטי גאוי.
"לא כל אחד זוכה למלא תפקיד חינוך משמעותי במהלך השירות הצבאי שלו", הוא מחייך. "העבודה עם הנערים דורשת המון פתיחות ותשומת לב. זה בכלל לא פשוט".
מרגע הגעתם לבית-הספר בכיתה ט', דרכם של התלמידים אל עבר העתיד מתחילה להיסלל ועוברת במערך הטכני של חיל-האוויר. "התלמידים מחולקים למגמות אלקטרוניקה ומבנאות ועובדים בסדנאות בבסיס. פעם בשבוע יוצאים התלמידים לעבודה בדת"קים (דירים תת-קרקעיים) ברמת-דוד, שם הם מתנסים יחד עם הצוותים הטכניים על המטוסים. המטרה, בסופו של דבר, היא להכשיר את התלמידים לגיוס למערך הטכני".
וכמו כל עובד מן המניין, גם לפועלים הצעירים יש סיבה לחכות לסוף החודש. "בהתאם לשעות העבודה, התלמידים מרוויחים כסף. למעשה עד כיתה י"ב הם נחשבים אזרחים עובדי צה"ל ולקראת הגיוס אנחנו 'מפטרים' אותם".
מוטי אומר עוד כי מלבד ההכשרה והתעודה שמספקת העבודה במוסך, מקבלים התלמידים גם ערך מוסף לחיים, אותו לא היו מקבלים בשום דרך אחרת. "ברגע שלוקחים נער שעד לפני כמה שעות הרגיש בתחתית המדרגה ומסבירים לו שהוא אחראי על מטוס בשווי מיליוני דולרים, הוא משנה פתאום את הבעת הפנים שלו והופך לאדם אחר. תוך זמן קצר התלמידים כאן לומדים לכלכל את עצמם ומבינים שיש להם את היכולות לשנות את חייהם".
לא מעט מן התלמידים שסיימו את בית-הספר בהצלחה, הגיעו בזכות כוח הרצון שלהם לתפקידי מפתח בחיל-האוויר ובפרט במערך הטכני.
"התלמידים שלומדים כאן היום מסתכלים על אלה שהתקדמו בצבא ורוצים להיות כמוהם. הם יודעים שזו תהיה הדרך לצאת מן המעגל, זה מדרבן אותם ובגלל זה אין בוגר שיוצא מכאן ולא חולם להגיע לצבא", מסכם רס"ב גאוי.

לא מוותר

"אם אתה מאוד חושק במשהו", אמר הזקן, "ואם אתה מאוד זקוק למשהו, תמיד תשיג אותו". (מתוך "טיסת יחיד").
אכן, עד שלא רואים את המוטיבציה בעיניהם של התלמידים כאן, קשה להבין את הדחף שלהם לשנות ולשפר את המציאות. גם כאן, ממש כמו אצל תלמידיו של הזקן המתואר בספרו של רואלד דאל, החלומות הקטנים מעורבים בצורך לתרום למדינה, להוכיח את עצמך וכמובן להגיע רחוק ולהשתלב.
"החלום שלי הוא להיות קצין בצבא ולעבור את אח שלי, שגם הוא למד כאן", משתף אוראל, תלמיד כיתה י"א. "אולי אפילו אהיה ההנדסאי הראשון במשפחה". כל בוקר הוא מגיע לבית-הספר מנהריה. הוא יוצא מהבית בשעה שש בבוקר וחוזר אליו 12 שעות לאחר מכן.
"אם הייתי נשאר בבית-ספר בנהריה לא הייתי לומד. בכיתה ז' העיפו אותי מבית-ספר ובכיתה ח' הצלחתי להתקבל ללימודים בישיבה, עד שהפסקתי ללכת גם לשם. פה מסתכלים עלי אחרת. כולם פה מדברים אלי כמו 'אחים', בגובה העיניים".
העבודה האינטנסיבית עם הנערים והנערות מצריכה את צוות ההוראה כולו לדבר עם התלמידים בשפתם. חלק מן המחנכים כבר למדו את השפה עם השנים בעוד הצעיר שבהם, סמ"ר רועי אביטן, עדיין מבין אותה.
"לא כל-כך פשוט להיות מחנך של כיתה ט' בגיל 22", מחייך רועי. "יש לי 24 חניכים לא פשוטים בכיתה. למזלי הרב בכיתה ט' עוד אפשר לשנות אותם".
רועי, אשר נראה לעיתים כמו אח גדול, הוא מחנך לכל דבר ועניין: בודק מבחנים, מלווה את כיתתו בטיולים שנתיים ונאלץ מדי פעם להתמודד גם עם ההורים.
"ההלם של ההורים התחיל כשהם ראו אותי ביום הראשון של השנה. אף אחד לא הצליח להבין איך מי שנראה כמו ילד בן 16 עומד לחנך כיתה כזו. בהמשך התחילו ההורים להעריך אותי ולמדו שמחנך צעיר יחסית הוא יתרון. אף אחד לא יכול לשקר לי או לרמות. בניגוד למורים המבוגרים, אני עברתי את החוויות האלו רק לפני שלוש שנים".
תוך מספר דקות, אי אפשר שלא להבין מדוע רועי נבחר לחנך כיתה בגיל כה צעיר. "היו לא מעט רגעים שוברים ומלחיצים. בייחוד אחרי וויכוחים וריבים עם ההורים של הילדים. אבל אין מה לעשות, לקחתי אותם לידיים שלי ואני לא מתכוון לוותר על שום תלמיד", הוא מסביר.

עוד באותו מדור

קווים לדמותם

הטייסים האמיצים האלה באמת יכולים לעשות הכל, בכל מקום ובכל זמן והמגבלות החלות על טייסי בשר ודם אינן עוצרות בעדם ולו לרגע אחד. טייסי קרב שהם גיבורי קומיקס מעופפים בשמיים מצויירים כבר שנים רבות וכעת הם נוחתים גם בבטאון

שמורת הטבע של בניהו

תא"ל אבי בניהו שהיה עד לאחרונה דובר צה"ל החל את דרכו דווקא כחייל בלהק מודיעין בחיל–האוויר. במהלך השנים כחייל, כדובר, כעיתונאי, כמפקד גלי צה"ל וכיועץ תקשורת לראשי ממשלה ושרי בטחון, פגש את חיל–האוויר מזוויות שונות ומגוונות אבל לא חשוב היכן פגש את החיל, הוא תמיד שמר לו מקום חם בלבו