בטאון חיל האוויר

ליוסטון, בירת טקסס, יש קשר אמיץ לתוכנית החלל האמריקאית. מרכז ג'ונסון לטיסה לחלל של נאס"א - המרכז הגדול וללא ספק החשוב של הסוכנות - שוכן במרחק נסיעה קצר ממנה. "ג'ונסון", כפי שהמרכז נקרא בפי המקומיים, הוא מרכז העצבים של תוכנית החלל המאוישת של ארה"ב. לשדרה הענקית שמובילה למרכז קוראים "דרך נאס"א 1" ולאורך עשרת הקילומטרים שלה פזורים מלונות וחנויות שהמילה NASA שזורה בשמם בצורה כזו או אחרת. נהגת מונית אדיבה הפנתה אותי לכניסה הראשית לבסיס: "אני מציעה שתקנה משהו לשתות ב'סופרמרקט נאס"א'. אם אתה מחפש מלון, אני יכולה להשיג לך מחיר טוב ב'הולידיי-אין נאס"א'. ואם אתה רוצה להגיע ישר למרכז, אז לך ישר ותפנה שמאלה אחרי האסטרונאוט עם הצ'יפס". מסתבר שיוסטון היא העיר היחידה בעולם שעל גג סניף המקדונלדס' שלה מתנוססת בובה ענקית של אסטרונאוט בחליפת חלל, האוחז בידו שקית צ'יפס גדולה - סמל המציג מבט אל החלל יחד עם אחיזה במשהו ארצי יותר.
מרכז ג'ונסון הוקם בשנת 1965 על פני מה שהיה בזמנו שדה מרעה. פעם היו פה פרות וסוסים. כיום, המרכז נראה יותר כמו קמפוס אוניברסיטאי פסטורלי מאשר כמרכז חלל: גבעות דשא, אגמים מלאכותיים ושדרות עצים מעטרים את בנייני המשרדים דמויי ה"פקולטות". רבים מהעובדים בג'ונסון, אגב, בוחרים באופניים ככלי התחבורה העיקרי שלהם במשך יום העבודה.
הרמז החיצוני המסגיר את הייעוד האמיתי של המרכז הוא "פארק טילים" שנמצא בסמוך לאחד ממגרשי החניה. שם מוצבים טילים כדוגמת ה"רדסטון" וה-"סאטורן-5", ששימושם מסתכם בזיכרון נעים לימים שבהם ג'ון גלן הצעיר טס לחלל וזוגות של אסטרונאוטים הלכו על הירח. נאס"א של היום שונה, מתוחכמת וקטנה יותר והרבה פחות גרנדיוזית.
לנאס"א, שמיפקדתה נמצאת בוושינגטון, 14 מרכזי שדה. כל מרכז מתמחה בחלק אחר של חקר החלל. לדוגמה, המעבדה להנעה סילונית שבקליפורניה מתמחה בבניית חלליות למחקר מערכת השמש, בעוד מרכז מארשל שבאלבאמה מתרכז בבנייה וניסוי של מנועים רקטיים חדשים. באחד מעלוני ההסברה של הסוכנות, מרכז ג'ונסון מוגדר כ"מרכז הראשי לפעילות האדם בחלל". נשמע מרשים. במציאות מסתבר ש"פעילות האדם בחלל" היא תחום רחב מאוד - במיוחד בעידן שבו נבנית תחנת החלל הבינלאומית ותוכניות למשימות מאוישות למאדים הולכות ומתממשות.
מסיבות ברורות, המשימות המאוישות משכו את מירב תשומת-הלב הציבורית בהיסטוריה של חקר החלל. כולם שמעו על ניל ארמסטרונג, אך מספר האנשים שמכירים את "פיוניר 10" (חללית שחקרה את מערכת השמש) קטן בהרבה. עובדה זו היא שהפכה את ג'ונסון למרכז החשוב ביותר של נאס"א. הסטטוס המכובד איפשר למנהלי ג'ונסון לספח עוד ועוד תוכניות ופרויקטים לחסותם. כיום, רוב התקציב של נאס"א (13.5 מיליארד דולר) מופנה לתוכניות שמנוהלות בג'ונסון. האיש החזק בנאס"א, כך טוענים רבים מעובדי הסוכנות, הוא ג'ורג' אבי, המנהל של מרכז ג'ונסון ולא דניאל גולדין, ראש נאס"א.

בית-הספר לאסטרונאוטים

אחת מההטבות הגדולות של מרכז ג'ונסון הוא תיפקודו כ"בית-הספר לאסטרונאוטים" של ארה"ב. האחריות, שבאה לצד ניהול תוכנית מעבורת החלל במרכז, הפנתה את אור הזרקורים לג'ונסון. כיום, כמעט 40 שנה לאחר טיסתו של האמריקאי הראשון לחלל, תוכנית האימונים של האסטרונאוטים האמריקאים השתכללה ופועלת כמעט כפס ייצור.
מאחורי בניין המינהלה הגדול של ג'ונסון נמצא בניין מספר 4 של המרכז. בבניין זה, שנקרא "משרד האסטרונאוטים" עובדים ולומדים כל האסטרונאוטים הפעילים של הסוכנות. יש הטוענים שמר אבי צופה על "החיילים" שלו נכנסים ויוצאים מהבניין הסמוך דרך חלון משרדו בפינת הקומה העליונה של בניין המינהלה.
מורי הדרך שהוצמדו אלי במשך ביקורי במרכז ג'ונסון היו, מסיבות ברורות, אל"מ אילן רמון וסא"ל יצחק מאיו, האסטרונאוטים הישראלים שמתאמנים בג'ונסון בימים אלה. רמון, אם הכל ילך כשורה, עתיד לטוס לחלל במעבורת החלל לקראת סוף שנת 2000. רוב תקופת האימונים הממושכת של האסטרונאוטים הטריים מועברת בג'ונסון ואסטרונאוטים שכבר טסו לחלל מועסקים במרכז בתפקידים ניהוליים ומחקריים שונים. כמו בכל בית-ספר לטיסה, גם בג'ונסון אפשר למצוא סימולטורים רבים ומגוונים.
התחנה הראשונה בביקור היתה בבניין הסימולטורים של המרכז. המילה בניין לא ממש מתארת את המחזה; למעשה, מדובר בהאנגר עצום ממדים שבתוכו דחוסים סימולטורים בגודל מלא של קומת הקוקפיט וקומת המגורים של המעבורת. בנוסף, לאורך אחד מקירות המבנה, מוצב סימולטור מלא של מעבורת חלל שלמה.
לפני שהצלחתי לעכל את המראה של כל החפצים החלליים המוזרים שסבבו אותי, פרצו עשרה אנשים בחליפות מוכספות ומסכות אב"כ מדלת צדדית והחלו "להתקיף" את אחד הסימולטורים של מעבורת החלל. יחד איתם רץ אדם נוסף עם שעון עצר ולוח כתיבה. רמון הסביר לי שלא מדובר בהשתלטות של מחבלים על המבנה, אלא בתרגול חילוץ מהמעבורת. "במקרה ופורצת אש במעבורת לאחר נחיתה, יש צוות מיוחד של כבאים שתפקידם לחלץ את האסטרונאוטים מתוך המעבורת", הסביר רמון. מסתבר שהצוות המסוים הזה הגיע כל הדרך מבסיס חיל-האוויר האמריקאי אדוארדס שבקליפורניה.
מעבורת החלל משרתת את נאס"א ככלי התחבורה היחיד שאיתו משגרת ארה"ב אנשים לחלל. המעבורת הראשונה, שהמריאה בשנת 1981, הביאה עימה הרבה תקוות. במקור, המעבורת אמורה היתה להיות חדשנית, חסכונית ויעילה, עם תוכניות ל-20 שיגורים בשנה במחיר נמוך. המדענים בעלי החזון של נאס"א כבר התחילו לתכנן תחנות חלל ענקיות שייבנו בעזרת מעבורת החלל. אולם המציאות הכתיבה מצב אחר; כיום, המעבורת היא פשוט דינוזאור. במעבורת החלל "אטלנטיס", החדישה מבין ארבע המעבורות של נאס"א, מותקנים מחשבים חלשים ממחשב ביתי ממוצע. גם בכל הקשור למחיר, המעבורת רחוקה מלהיות חסכנית. עם מחיר יחידה העומד על 2.5 מיליארד דולר ומחיר שיגור של 200 מיליון דולר, המעבורת נשלחת למשימה בחלל רק שש פעמים בשנה. אחד מהעובדים בבניין הסימולטורים הסביר לי שגם אם המעבורת תחזור ממשימתה כשתא המטען הגדול שלה מלא במטילי זהב טהור, נאס"א עדיין תצא בהפסד.
מבחינת נוחות אין לאסטרונאוטים מה להתלונן. לפני שלושים שנה היו "נוסעי החלל" נדחסים לתוך כיסא צר בחללית זעירה וכך היו מבלים ימים ארוכים במסלול סביב כדור-הארץ. המעבורת נוחה בהרבה. ראשית כל, יש שם שירותים (פעם לאסטרונאוטים היו חיתולים מיוחדים, או שהם היו עושים את צרכיהם בשקיות). ובמקום להירדם בכיסא, יש לאסטרונאוטים של היום שקי שינה שאפשר להדביק לאחד הקירות או לתקרת המעבורת.
רמון תיקתק קוד מיוחד לתוך דלת וכך, בחצי התגנבות, טיפסנו לתוך קומת המגורים של הסימולטור. מסתבר שגם בשביל להשתמש בשירותי המעבורת דרוש שיעור או שניים. מולי נתגלה מיתקן מוזר שדומה לשירותים במטוס שהוצמדו להם ידיות הילוכים שונות ורתמות מיוחדות לרגליים. חוסר כוח המשיכה בחלל דורש מהאסטרונאוטים ללבוש חגורת בטיחות כשהם עושים את צרכיהם...
במרחק של עשר דקות נסיעה מג'ונסון נמצא מיתקן האימונים ע"ש סוני קרטר, בו מתאמנים האסטרונאוטים בהליכות החלל. למעשה, מדובר בבריכה ענקית באורך 70 מטר ועומק של 14 מטרים. בבריכה, המכילה 62 מיליון גאלונים של מים מתוקים, שקועים דגם בגודל מלא של מעבורת החלל וכמה יחידות של תחנת החלל הבינלאומית שנבנית בימים אלו.
ג'ון, אחד מעשרות הצוללנים שמועסקים במיתקן האימון, סייר איתנו במבנה הענק. "זה אחד ממיתקני האימונים העמוסים ביותר", הסביר ג'ון. "כל אסטרונאוט שעתיד לבצע הליכת חלל במשימתו, חייב להתאמן כאן כמה פעמים. למעשה, עבור האסטרונאוטים האלה זו ההזדמנות היחידה לחוש את העבודה בחלל. לפני האימון מולבש כל אסטרונאוט בחליפת חלל אמיתית ששוקלת יותר ממאה קילוגרמים. אנחנו מורידים את האסטרונאוט לבריכה עם מנוף מיוחד ושם הוא מתחיל באימון".
העיקרון שבו משתמשים במיתקן לדימוי תנאי חלל נקרא "ציפה ניטרלית". בעזרת משקולות ומצופים שמוצמדים לאסטרונאוטים ולכלי העבודה שלהם, ניתן למנוע את שקיעתם או ציפתם בבריכה. במצב כזה של איזון האסטרונאוט חווה מעין חוסר כוח משיכה. "כמובן שזה לא מושלם. לפעמים צריך לשים יד מתחת לאסטרונאוט כדי שלא יתחיל לשקוע, כשהוא מחזיק כלי עבודה כבד", אומר ג'ון.
בכל זמן נתון אפשר למצוא שניים או שלושה אסטרונאוטים מתאמנים בבריכה לקראת משימות חלל עתידיות. בין השאר, קבוצות גדולות של אסטרונאוטים מתאמנות בבניית תחנת החלל הבינלאומית. בניית התחנה תדרוש מאות שעות של הליכת חלל, שבה יצטרכו האסטרונאוטים לבצע פעולות מסובכות של הלחמה וחיבור של הרכיבים השונים. מערך התמיכה של מיתקן האימונים בציפה ניטרלית הוא ענק. לכל אסטרונאוט שמתאמן מצטרפים שלושה צוללנים שתפקידם לעזור לו ולתעד את מעשיו במצלמות וידיאו תת-מימיות. כדי לשלוט בפעילות הרבה, הותקנו 15 מצלמות וידיאו קבועות בדפנות הבריכה. כל המידע מוזן לחדר בקרה גדול, שבו יושבים מפקחי צלילה ואנשי בקרה.
בשלב זה מאיו לא מתאפק ושואל את ג'ון: "למה לא נותנים לנו לשחות קצת בבריכה? לקוסמונאוטים הרוסים יש בריכה משלהם!". ג'ון, שכנראה מורגל לשאלות כאלה מאסטרונאוטים שלא זכו להתאמן במיתקן, ענה מיד: "זה מסוכן. זה עמוק ואפשר לטבוע. אנחנו בודקים את האפשרות להתקין רשת בעומק של חמישה מטרים ואז כולכם תוכלו לבוא ולשחות כאן בבוקר. אבל רק מעל לרשת!".

מאחורי קיר של זכוכית

למרות שהאסטרונאוטים זוכים בתהילה, מאות אנשים עומדים מאחורי כל משימה לחלל ואחראים באותה מידה להצלחות ולכשלונות. האנשים שלהם הקשר הישיר ביותר לכל משימה מאוישת לחלל הם אנשי הבקרה. מרכז ג'ונסון הוא המקום שבו נמצא חדר הבקרה הראשי לטיסות המאוישות של ארה"ב: MCC (Mission Control Center). הכניסה לבניין הבקרה במרכז כרוכה באישורים רבים והשלטים הרבים שתלויים על הקירות מדגישים: "אם אתה לא צריך להיות כאן, צא החוצה!". את הסיור התחלנו בקומה השנייה של הבניין, שם מצוי חדר הבקרה המפורסם ביותר של נאס"א. במקום הזה נשמעו משפטים מפורסמים כמו: "יוסטון, יש לנו בעיה!" ו-"יוסטון, הנשר נחת". השליטה בכל משימות החלל המאוישות מועברת למרכז הבקרה ביוסטון ברגע שהטיל (בעבר), או מעבורת החלל (כיום), עברו את מגדל השיגור.
אולם הבקרה שאליו נכנסנו נראה שומם וזנוח. כיום, האולם משמש כמוצג מוזיאוני והוא הוכרז כאתר היסטורי לאומי. כשסוקרים את השורות הרבות של עמדות המחשב ורואים את אלפי הכפתורים והחוגות האנלוגיים, אי-אפשר שלא להיזכר בסרטים כמו "אפולו 13", שבו רואים אולם בקרה מלא עד אפס מקום ומהצד השני של קיר הזכוכית את בני המשפחה של האסטרונאוטים שהיו בדרכם לירח. את רצף המחשבות קטע איש משרד התקשורת של ג'ונסון: "האמת היא שאנחנו הולכים לשפץ את כל חדר הבקרה הזה. אנחנו הולכים להפעיל מחדש את המסכים ולהתקין נוריות חדשות מתחת לכפתורים. בסופו של דבר, המבקרים במרכז יוכלו לצפות בשיחזור של אירועים מפורסמים בהיסטוריה של חקר החלל במיצג אור-קולי". לפני שעזבנו את אולם הבקרה הישן, הבחנתי בלוח מתכת שתלוי על הקיר ועליו כתוב: "לאנשי הבקרה של יוסטון. תודה שהצלתם את חיינו ועל כך שהייתם איתנו כל הזמן. ג'יימס לובל, ג'ון סוויגרט ופרד הייז. אפולו 13".
חדר הבקרה החדש של נאס"א נראה כמו גשר הפיקוד של ספינת החלל אנטרפרייז. האולם, שגודלו מחצית מאולם הבקרה הישן, מנצנץ כולו מאור מסכי מחשב גדולים ושטוחים. לצד כל עמדת בקרה נמצא מסך מחשב קטן שעליו ציורים של ריבועים צהובים. זו מערכת התקשורת הפנימית של מרכז הבקרה והיא מופעלת בלחיצת אצבע. אם להשוות למטוסי קרב, הרי שמדובר בחדר בקרה מדור רביעי.
ההבדלים בין אולמות הבקרה הישן והחדש מדגימים במידה רבה את השינוי שעבר על נאס"א בעשור האחרון; עלות החדרים החדשים, חרף תיחכומם, היא שבריר ממחיר החדרים מהדור הקודם. גם כוח האדם הנחוץ לתמיכה במשימות קוצץ ביותר ממחצית. יחד עם זאת, יעילות העבודה השתפרה והזמן לביצוע ואישור פעולות הצטמצם.

מאחורי קיר של פלדה

אחד מהאתרים מעוררי ההשראה הגדולה ביותר בג'ונסון הוא מיתקן האיחסון לחומרים חוץ-ארציים. למרות שאנשים מעטים ביקרו במקום, השמועות עליו רבות ולשם שינוי, המציאות אינה רחוקה מהדמיון. בתוך מעבדת כספת מיוחדת שמורים כל חלקי החומרים שמקורם אינו מכדור-הארץ. אבני ירח שנאספו במשימות "אפולו", חלקי מטאוריטים ואבנים מהמאדים שנחתו על כדור-הארץ - כל אלה נשמרים מכל משמר לטובת המדע.
המחקר המדעי שנעשה בג'ונסון רחב לא פחות מפעילויות הבקרה והאימונים הנעשות במקום. בין הנושאים המרכזיים שנחקרים במרכז אפשר למצוא טכנולוגיות לפיתוח מערכות קיום חיים, פיתוח של חומרים מיוחדים ומבנים מתנפחים והנדסת אנוש מתקדמת. כל הפעילות המדעית הזו מופנית לעבר מטרה מרכזית אחת - קיום חיי אדם בחלל.
אחד התחומים המרתקים שבהם עוסקים המדענים במרכז, הוא פיתוח טכנולוגיות מתקדמות מאוד לקיום חיים במשימות עתידיות לחקר המאדים. במסגרת אחד הניסויים, מדען של המרכז שהה בתוך תא לחץ אטום במשך שבועיים. החמצן לנשימה סופק על-ידי 15,000 שתילים של חיטה מיוחדת ומוחזר ביעילות גבוהה וכל מי השתייה מוחזרו אף הם מהפסולת הגופנית של אותו מדען. הניסוי הוכיח שניתן לקיים בני-אדם בחלל עם כמות מיזערית של חומרים מתכלים ובכך להוריד את משקל החללית ולהוזיל את מחיר המשימה כולה. שוב, יעילות, מיזעור ותחכום.
למרות ששתיית שתן ממוחזר נראית כחוויה לא נעימה, מדובר, בסופו של דבר, בעניין פסיכולוגי. במיוחד בשביל זה מרכז ג'ונסון מעסיק מספר מומחים שתפקידם לפתח שיטות שיסייעו בעתיד לאסטרונאוטים, בתחנת החלל ובמשימה ארוכה למאדים, להתמודד עם לחצים ופחדים טבעיים.