בטאון חיל האוויר

זה סיפור של כיבוש שמניעיו אינם ריב על טריטוריה, או על כסף ואף לא על אידיאולוגיה, אלא הרצון הבסיסי של המין האנושי; הרצון לגלות, לנוע במרחבים חדשים ולא פחות חשוב - הצורך לדעת מאיפה באנו והאם אנחנו לבד ביקום. היכן נמצא אותו מקום? זהו מקום רחוק, הדרך אליו מסוכנת ועד כה רגל אדם לא דרכה בו. שמה של אותה ארץ הוא כשמו של אל המלחמה הקדום - מארס, מאדים.
כיבוש מרחביו הלא-נודעים של המאדים החל. אבל לפני שרגל אדם תדרוך במקום, יש צורך באיסוף מידע, ניתוח והבנה של הפלנטה שמרוחקת כמעט 80 מיליון קילומטר מכדור-הארץ. בניגוד למבצע צבאי רגיל, החיילים של המשימה המדעית הזו הם רובוטים מתוחכמים שמצוידים בטכנולוגיה החדישה ביותר, חיישנים רגישים ואף באינטליגציה מלאכותית. גל התקיפה הראשון של אותם רובוטים כבר החזיר נתונים מבטיחים מהמאדים. רכב המחקר הקטן "סוג'רנר" נחת בשנת 1997 על פני הפלנטה, חקר את פני השטח והחזיר ממצאים ותמונות מדהימות. הנחתת "פאת'פיינדר", שהביאה את "סוג'רנר" לפני מאדים, אף היא חקרה את סביבתה. הצילומים שהוחזרו לכדור-הארץ הראו בצורה חד-משמעית שלפני מיליארדי שנים זרמו מים נוזליים על המאדים והטמפרטורה שם היתה גבוהה בהרבה מהקור המקפיא של מינוס מאה מעלות השורר שם כיום.
פיצוח ההיסטוריה של המאדים הוא במידה רבה פיצוח ההיסטוריה של כדור-הארץ. שני כוכבי-לכת, שהיו כה זהים בעבר והפכו לשונים בתכלית. מדוע ברחו רוב הגזים מהאטמוספירה של המאדים? היכן נמצאים כל המים שבעבר זרמו בנחליו ומה גרם לשינויים הללו? אלה רק חלק מהשאלות שנותרו ללא פתרון. השאלה הגדולה באמת, שאותה מקווים לפתור הגנרלים של כיבוש המאדים (הלא הם המדענים ומהנדסי החלל) היא - האם בעבר התפתחו חיים במאדים? ואם כן, כיצד הם נכחדו והיכן נמצאים שרידיהם כיום?

מקורן של המולקולות הראשונות אך התהיות אינן מפסיקות כאן. תיאוריה מהפכנית שמתחילה להשתרש בקרב המדענים טוענת שמקור החיים על כדור-הארץ הוא במאדים; רעיון שהיה עד לאחרונה מטרה ללעג מצד רוב המדענים הרציניים הופך אט אט למקובל יותר. משנת 1996, שבה התגלו סימנים המעידים על שאריות של יצורים מיקרוסקופיים על מטאוריט שמקורו במאדים, החלה התיאוריה לקבל לגיטימציה. למרות שיש מדענים רבים שטוענים שהסימנים על האבן אינם שאריות של יצורים חיים אלא תופעה גיאולוגית או השפעה של יצורים חיים בכדור-הארץ - המקום בו שכבה האבן ב-180 מיליון השנים האחרונות. בכל מקרה, "תיבת פנדורה" כבר נפתחה; אם אכן התפתחו חיים על המאדים בעברו הרחוק ואם ידוע שחלקיקי אבן מהפלנטה האדומה יכולים להגיע לכדור-הארץ, בהחלט יתכן שהמולקולות הראשונות, שהתחילו את שרשרת החיים בעולמנו, "נשתלו" בכדור-הארץ לפני שלושה מיליארד שנים.
מלבד תשובות על מקור החיים (ולכן - מקור האדם), ייתכן שבמאדים מצוי גם המפתח לעתידנו. מספר הנפשות על כדור-הארץ יעלה בקרוב על שישה מיליארדים, אך מרחב המחיה אינו גדל והמשאבים הטבעיים שעומדים לרשותנו הולכים ומידלדלים. רבים מאמינים שבסופו של דבר לא תיוותר בידי האנושות ברירה מלבד יישוב הירח והמאדים. בתחרות הזו יש למאדים מספר יתרונות על הירח. בניגוד לירח, למאדים אטמוספירה דלילה והיא מספקת הגנה מסוימת מפני קרינת השמש וכוח המשיכה שם חזק פי שלושה מזה של הירח. כמו-כן, על המאדים חם יותר וידוע שמים בצורה של קרח מצויים בקטביו.
בגליון מספר 1 של "בטאון חיל-האוויר" שהתפרסם בספטמבר 1948 נכתב: "...נראה, כי האופי של החלל החיצוני ומערכת השמש הוא גורם הנמצא מחוץ לתחום שליטתנו ולמרות שייבנו בעתיד רקטות טובות יותר ומושלמות יותר, סבורים שאף הטובה שבהן לא תוכל להתגבר על הבעיות המסובכות הכרוכות בטיסה למאדים". המאמר, שנכתב לפני המצאת המושג "אסטרונאוט" או שיגור הלוויין הראשון לחלל, משקף כמה זר ומרוחק היה המאדים עבור בני-אדם במשך תקופה ארוכה.
המאדים, בדומה ל"אולימפוס" או ל"אטלנטיס", סיפק חומר רב-השראה לסופרים באותה עת - ולא יותר מכך. מחקר רציני של הפלנטה הרביעית מהשמש החל רק עם שליחת חלליות למאדים. המפורסמות מבין החלליות שחקרו את המאדים עד כה הן זוג הנחתות "ויקינג" שנגעו בפני הקרקע של הפלנטה האדומה בשנת 1976. שני ניסויים לגילוי חיים שהורכבו על ויקינג החזירו תשובה שלילית ומאז התמתן מעט הפחד של האנושות מפני יצורים ירוקים. אולם, הסקרנות לא נעלמה ואף גברה עם גילוי ממצאים חדשים. הדמיון בין הרכבן של אבני מאדים לאבני כדור-הארץ והעדויות לזרימה מאסיבית של מים על פני המאדים לפני זמן רב, מהווים זרז עבור המדענים שמקווים לפצח באופן מוחלט את סודותיה של הפלנטה.
סוכנות החלל האמריקאית, נאס"א ובתוכה המעבדה להנעה סילונית בקליפורניה, מנצחות על מסעות הגילוי. מימי ראשית תוכנית החלל היתה המעבדה להנעה סילונית (Jet Propultion Laboratory) אחראית לכל החלליות והתוכניות למחקר מערכת השמש של ארה"ב; זרועות רובוטיות מתוחכמות, רכבי מחקר זעירים ומצלמות משוכללות הם חלק מההמצאות שיצאו ממרכז המחקר הזה לטובת העמקת ההבנה שלנו על מערכת השמש.
השנים 2005-1996 יהיו בין העמוסות שיזכרו מדעני ומהנדסי סוכנות החלל האמריקאית והמעבדה הסילונית. לא פחות משבע חלליות שונות נשלחו ויישלחו למאדים בתקופה זו. ארמדת החלליות ש"יכבשו" את המאדים כוללת חמש נחתות שתפקידן לחקור את הקרקע ולהחזיר דגימות לכדור-הארץ, שני רכבים ניידים שמיועדים לנוע על-פני הקרקע ולבחון אבנים ואת אדמת הפלנטה וארבע מקפות או לוויינים שמטרתם למפות את פני השטח ולחקור את האקלים ממסלולם סביב הכוכב.

שלוש משימות שהוכתרו בהצלחה בשנת 1996 שוגרו למאדים המקפת "מארס גלובל סורבייר" והנחתת "פאת'פיינדר", שנשאה גם את רכב המחקר הקטן "סוג'רנר". שלוש המשימות הוכתרו בהצלחה; ה"מארס סורבייר" עדיין מחזירה תמונות ברזולוציה גבוהה של פני המאדים, כולל הדמיות תלת-ממדיות של עמקיו והריו. ממצאי הנחתת "פאת'פיינדר", שהגיעה למאדים ברביעי ליולי 1997, יום העצמאות של ארה"ב, ריתקו את העולם כולו. תמונות תלת-ממדיות של איזור הנחיתה הראו נקודות של כפור בין אבנים. מכשירי מדידה נוספים הביאו בזמן אמת, דרך האינטרנט, את הטמפרטורה ולחץ האוויר על פני המאדים לקהל הרחב. אבל את מירב תשומת-הלב קיבל רכב המחקר "סוג'רנר". למרות שבמקור יועד לפעול רק כמה ימים, הצליח "סוג'רנר" לחקור את אדמת המאדים במשך חודש שלם. הרכב, שמשקלו 14 קילוגרמים, הצמיד מכשיר ספקטרומטר לאבני המאדים ולראשונה סיפק ניתוח מלא של הרכבן הכימי. התמונות ריתקו את העולם; כרבע מיליארד אנשים ביקרו באתר האינטרנט של המשימות. לנאס"א הוחזר סוף סוף הכבוד העצמי האבוד וקריאות להגדלת תקציבי המחקר של הסוכנות נשמעו בכל רמות המימשל האמריקאי.
לאחר ההצלחה של "גל התקיפה" המחודש על המאדים (20 שנים לאחר נחיתת חלליות הוויקינג) מנצלת נאס"א את המומנטום וממשיכה בשלושה גלים חדשים של חלליות שיבצעו מחקרים נוספים. לכל חלליות המחקר שנשלחו ויישלחו למאדים יש מטרה סופית שעתידה להיות נקודת שיא בתולדות חקר החלל - נחיתה מאוישת על המאדים. אך כמו בקרב, לפני ששולחים את החיילים יש צורך במידע מודיעיני. זוהי מטרתן של כל חלליות המחקר: ללמוד כמה שיותר על סביבת המאדים, החל מהאבק שבאוויר דרך הרכב הקרקע וכלה בשינויי האקלים. רק הבנה עמוקה של המאדים והתנאים ששוררים בו תאפשר הנחתה בטוחה של משלחת אנושית על פניו.
הרעיון להנחית אנשים על המאדים אינו חדש, אולם כל ההצעות הישנות דרשו טכנולוגיות מתקדמות מאוד שאינן בהישג יד ופיתוחן ידרוש ממון רב. בשנת 1997 נכתבה ההצעה המפורטת ביותר למשימה מאוישת למאדים (בטאון חיל-האוויר, אפריל-מאי 1998). ההצעה החדשה הוכיחה שניתן לשלוח אנשים למאדים תוך שימוש בטכנולוגיות קיימות וטכנולוגיות חדשות שפיתוחן כבר החל. החידוש החשוב ביותר בהצעה החדשה היה המחיר, שלראשונה הוגבל לעשרות מיליארדי דולאר ולא עמד על סכום בעל 13 ספרות כבעבר. על-פי התוכנית החדשה, שנת 2009 תסמן את תחילתו של פרויקט הנחתת האדם על המאדים ובשנת 2014 תדרוך לראשונה רגל אדם על הקרקע האדומה.
הניסיון מלמד שרוב התוכניות הגרנדיוזיות של נאס"א החלו בתרועה אך שככו עם הזמן. כדוגמה אפשר לקחת את תחנת החלל הבינלאומית, שבנייתה החלה לפני מספר חודשים. רעיון תחנת החלל הוצע לראשונה לפני יותר משני עשורים. עם הזמן הוא עבר שינויים רבים וגם התבטל כמה פעמים. הדגם הסופי של התחנה שנבנית עכשיו שונה לחלוטין מהמקור שהוצע. השינויים הרבים גרמו לחריגות תקציב שנמדדות במיליארדי דולר, סכומים שהיו מספיקים לבניית תחנה נוספת. בנאס"א כנראה למדו משגיאות העבר וההצעה להנחתת אדם על המאדים מצטיינת בנקודת פתיחה צנועה מבחינת מחירים ומתן דגש על החזרת מידע מדעי מירבי.
פחות משנה לאחר שהוגשה ההצעה למשימה מאוישת למאדים, כבר הוגשה הצעה משופרת שמפחיתה בחצי את משקל הציוד הדרוש למשימה. לקיצוץ "משקל המשימה" מספר יתרונות: ראשית, מחירה של משימת חלל קשור באופן ישיר למשקל שיש לשאת אל החלל. עלותו של כל קילוגרם המשוגר לחלל נמדדת בעשרות אלפי דולר. שנית, קיצוץ משקל הרכיבים השונים איפשר צמצום של כמות השיגורים הנדרשת, משישה לארבעה - חיסכון כספי נוסף. יתרון נוסף של ההצעה המשופרת הוא עקרוני: עצם העובדה שכסף ומשאבי אנוש הושקעו בשכלול הרעיון למחקר מאויש של המאדים, מוכיח שהתוכנית נלקחת ברצינות ולא מדובר בסתם עוד רעיון שמדענים משתעשעים בו.

חללית כלוויין מימסר אולם, שנת 2014 עוד רחוקה והמלאכה מרובה. בינתיים ממשיך המחקר האגרסיבי של המאדים ושתי חלליות עושות את דרכן לשם ברגעים אלה. "הגל השני" של כיבוש המאדים החל לפני חודשיים עם תוכנית "מארס סורבייר 98'". החללית הראשונה, "מארס קליימט אורביטר", ששוגרה ב-11 לדצמבר 1998, תיכנס למסלול בגובה 450 קילומטר סביב המאדים בחודש ספטמבר השנה. מטרתה העיקרית של חללית זו היא לבצע מעקב בן שנה מאדימית (687 ימים) אחר האקלים של המאדים. בעזרת מצלמה מיוחדת ומד-לחץ משוכלל, החללית תעניק הצצה ראשונה לאקלים של המאדים ועונותיו השונות. כמו-כן, תוך חשיבה על משימות נוספות שיישלחו למאדים, ה"מארס אורביטר", לאחר סיום משימתה העיקרית, תישאר במסלול סביב המאדים ותשמש כלוויין מימסר לתקשורת בין הנחתות וכלי הרכב שיישלחו לפלנטה בעתיד, לבין כדור-הארץ.
החללית השנייה, "מארס פולאר לאנדר" או "נחתת הקוטב", שוגרה שלושה שבועות בלבד לאחר החללית למחקר האקלים והיא אמורה להגיע ליעדה בשלישי לדצמבר השנה. הנחתת תצנח דרך האטמוספירה של המאדים ובעזרת מנועים רקטיים תנחת בעדינות על גבול הקוטב הדרומי של המאדים - אחד המקומות הבודדים בפלנטה האדומה שבו אפשר למצוא קרח המורכב ממים. הנחתת תעסוק במחקר מדעי בן 90 יום, שבו היא תצלם את סביבתה ואף תנתח אבנים בעזרת זרוע רובוטית מיוחדת. ניסוי פחות שיגרתי שיורכב על הנחתת הוא "מיקרופון המאדים". לראשונה בהיסטוריה נוכל לשמוע קולות מפלנטה אחרת. המיקרופון הרגיש יצליח להקליט (המדענים מקווים) את רחש הרוחות של המאדים ואולי גם את הקולות של פעולת הזרוע המכנית שמורכבת על הנחתת.
לנחתת הקוטב הפתעה נוספת. לפני הגעתה של החללית למאדים יתנתקו ממנה שתי גשושיות בגודל כדור-סל, שלהן צפוי גורל אחר לגמרי מזה של ספינת האם. בניגוד לנחתת שעתידה לנחות על-פני הקרקע במהירות נינוחה יחסית של מטר לשנייה, הגשושיות מיועדות להתנגש באדמת המאדים במהירות מסחררת של 200 מטר לשנייה. עם הפגיעה, חיישנים מיוחדים יושתלו בעומק של שני מטרים בתוך הקרקע, כדי לבדוק האם ישנם מים קפואים מתחת לפני הקרקע. מקדחה זעירה תאסוף דגימה מהאדמה העמוקה ותעביר אותה לתא זעיר שבו ינותח הרכב הדגימה. המידע יועבר דרך כבל לחלק העליון של הגשוש, הממוקם על-פני הקרקע. הנתונים ישודרו לנחתת, שתהיה באותה עת במרחק של 200 קילומטר ומשם - לכדור-הארץ. בגלל שלגשושיות הקטנות אין תאים סולריים, הן צפויות לעבוד חמישים שעות, עד שהאנרגיה בסוללות שלהן תיגמר.
במקביל להשלמתן של המשימות המדעיות של נחתת הקוטב והחללית לחקר האקלים, הגל השלישי של חלליות מחקר כבר יהיה בדרכו למאדים. במסגרת פרויקט "מארס סורבייר 2001" ישוגרו מקפת ונחתת שתישא רכב מחקר. הנחתת תשוגר מכדור-הארץ ב-10 לאפריל 2001 והמקפת תשוגר שמונה ימים מאוחר יותר. אולם מכיוון ששתי החלליות ינועו במסלולים שונים, המקפת שתשוגר מאוחר יותר, תגיע למאדים שלושה חודשים לפני הנחתת.
מגובה של 400 קילומטר, מקפת 2001 תיצור מפה גיאולוגית מושלמת של המאדים. מפה מדויקת כזו תאפשר למדענים לאתר את האזורים הטובים ביותר למציאת שרידים מאובנים של צורות חיים קדמוניות, אם התקיימו שם אי-פעם. בדומה למצב בכדור-הארץ, מינרלים שנוצרו בקרקעיות של ימות ואגמים הם אוצרי המאובנים החסינים ביותר מפני שחיקת תנאי הסביבה. למקומות שבהם קיימים אותם מינרלים רוצים המדענים לכוון את משימות המחקר העתידיות. בהתאם למידע שיופק מנתוני המקפת ייקבע גם איזור הנחיתה של נחתת 2001. הנחתת, שתגיע למאדים ב-22 לינואר 2002, מהווה צעד חשוב בדרך לשליחת אנשים למאדים. הנחתת תבחן מספר טכנולוגיות חדשות וקריטיות להצלחת משימה מאוישת. אחת מהן תהיה היכולת להפיק דלק מהגזים שבאטמוספירה של המאדים.

דלק מ"תוצרת מקומית" כאשר יישלחו בני-אדם למאדים, על פני הקרקע כבר יחכה להם רכב חזרה לכדור-הארץ. בגלל עלות השיגור הגבוהה מכדור-הארץ, מהנדסי המשימה המאוישת החליטו שהדרך הטובה והזולה ביותר להחזיר את האסטרונאוטים בתום 600 ימי שהייתם על המאדים, תהיה בעזרת רכב שיעבוד על דלק מ"תוצרת מקומית". רכב החזרה לכדור-הארץ יגיע למאדים כמעט שנה לפני בואם של האסטרונאוטים. בעזרת "מפעל זיקוק" מיוחד שיותקן על רכב החזרה, גז מימן שיובא מכדור-הארץ יעבור אינטראקציה עם הפחמן הדו-חמצני שבאטמוספירה של המאדים וכך יופק דלק רקטי למהדרין.
כדי לא לקחת את הסיכון שהאסטרונאוטים יגלו רק במאדים שאין להם דלק לחזור הביתה, נחתת 2001 תישא את הניסוי הראשון שיבדוק את תהליך הפקת הדלק בשטח. כמו-כן, הנחתת תצויד במצלמה אלקטרונית מתקדמת שתצלם תמונות של איזור הנחיתה, תוך כדי צניחת הנחתת לקרקע. מצלמה נוספת תצלם תמונות פנורמיות תלת-ממדיות של איזור הנחיתה לאחר שהנחתת תגיע לקרקע בשלום.
בדומה למשימת פאת'פיינדר, גם הנחתת של 2001 תישא על גבה רכב מחקר. הרכב, שנקרא "מארי קירי" על-שם הפיסיקאית כלת פרס נובל, יהיה העתק משופר של קודמו "סוג'רנר" שסייר על המאדים בשנת 1997. "מארי קירי" יהיה מצויד בששה גלגלים (לעומת הארבעה של קודמו) ואורכו 75 סנטימטרים בלבד. למרות משקלו הנמוך, פחות מ-14 קילוגרמים, הרכב ישא לא פחות משלוש מצלמות ומיתקן משופר לניתוח הרכבן הכימי של האבנים שאליהן הוא יוצמד. הרכב, שינוע במהירות של 0.6 סנטימטר לשנייה, יחקור את האבנים שבאיזור אתר הנחיתה ובדרך זו גם יספק מידע על ההיסטוריה האקלימית של המאדים.
עם השגת מטרותיהן המדעיות, הנחתת, המקפת ורכב המחקר יהיו האחרונים מסדרת חלליות ה"סורבייר" שיחקרו את המאדים. מאותו רגע, המחקר של המאדים יעלה מדרגה גם בתיחכומו וגם ביעילותו; מדעני נאס"א מקווים שבשלב זה כבר תהיה להם הבנה מעמיקה יחסית בגיאולוגיה, בהרכב האטמוספירה, במינירולוגיה ובתהליכי האקלים של המאדים. שתי המשימות הבאות שנקראות בינתיים "2003" ו-"2005" יהיו שונות. מדובר בנחתות גדולות יחסית שאתרי הנחיתה שלהן ייבחרו בקפידה רבה על-פי המפה הגיאולוגית והמינירולוגית המלאה של המאדים שמקפות "סורבייר" יספקו.
משימת 2003 תכלול, ככל הנראה, נחתת ורכב מחקר. רכב המחקר יהיה גדול בצורה משמעותית משני קודמיו ותהיה לו יכולת לנוע למרחק של קילומטרים ספורים. מטרתו העיקרית תהיה לאסוף דגימות אבנים שונות עבור משימת 2005.
למי שעדיין לא הבין, משימת 2005 תתבסס על האימרה "אם מוחמד לא יבוא להר, ההר יבוא אל מוחמד". את הניתוח המלא והטוב ביותר של אדמת המאדים אפשר לבצע רק במעבדות משוכללות על כדור-הארץ ולכן תיכננו המדענים והמהנדסים את חללית 2005 כמעין משאית להבאת דגימות קרקע מהמאדים לכדור-הארץ. החללית שתשוגר במהלך שנת 2004, תנחת בשנת 2005 על המאדים, קרוב לאתר הנחיתה של חללית 2003. הנחתת תאסוף מספר דגימות קרקע מאיזור אתר הנחיתה בעזרת זרוע רובוטית ולאלה יתוספו האבנים שאסף הרכב ממשימת 2003. בראש הנחתת יורכב הטיל שתפקידו להחזיר את הדגימות לכדור-הארץ. הדלק למסע חזרה יופק על-פי השיטה שתודגם בנחתת של "סורבייר 2001" וכך תוכח יעילות תהליך הפקת הדלק באופן מוחלט.
לאחר מסע שיארך קרוב לשנה, התא הקטן ובו הדגימות מהמאדים יחזור לכדור-הארץ. ההצלחה של כל אחת מהמשימות שתוארו היא תנאי כמעט הכרחי לכך שתוכנית הנחיתה המאוישת תבוצע. במידה והתוכנית תתנהל כשורה, שנת 2006 תהיה כנראה השנה שבה יכריזו באופן סופי על שליחת אנשים למאדים. ייתכן שחלק מהמשימות העתידיות יעברו שינויים ושיפורים עם התקדמות הטכנולוגיה והלקחים מהמשימות שיקדימו אותן. קרוב לוודאי שאף אחת מהמשימות לא תתבטל, בעיקר בזכות התמיכה הציבורית. נראה שבמימשל האמריקאי בטוחים שזה "אין" לאהוב ולחקור את המאדים ונכון לעכשיו, קיצוצים תקציביים לא נראים באופק. מה יקרה אחרי הנחיתה המאוישת על המאדים? מה נעשה אם יתגלה שאכן התקיימו על המאדים יצורים ביולוגיים פרימיטיביים? אלה השאלות שעצם המחשבה עליהן שומרת את הרצון והלהט של המין האנושי להמשיך ולחקור את הפלנטה האדומה ואת היקום הסובב אותנו.