בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 174 28/04/07
לגליון זה מצורף תליון:




כתבות

שולטים בחומר

תגיות: שליטה

כאשר מבצע מסובך יוצא לפועל, מנהלים אותו מפקדים בחיל–האוויר, אבל אם מסתכלים מקרוב, מבחינים שבין שלל הדרגות הגבוהות, נמצא גם חייל חובה, הלא הוא קצין שליטה (קשל"ט). למרות התואר, הקשל"טים הם חוגרים שמזניקים טייסות לתקיפה, לטיסות איסוף מודיעין או פעולות חילוץ ויורים, למעשה, את יריית הפתיחה של כל מבצע

סיון גזית | צילום:שקד סבג וארכיון

המדיניות על פיה פועל צה"ל, נקבעת על–ידי הממשלה. חלוקת המשימות לחיל–האוויר מתבצעת על–ידי המטכ"ל. קביעת הנהלים הפנימיים על–ידי הדרגים הבכירים בחיל, תכנון המבצעים על–ידי המחלקות השונות והביצוע, על–ידי הטייסות והיחידות.

 
אבל, במצבים בהם כל רגע קובע כמו הזנקת טייסת לתקיפה או חילוץ מטייל שנקלע למצוקה, דווקא חייל חובה אחד נותן את האות. זה הוא סיפורם של אותם חיילים: הקשל"טים (קציני השליטה), שאמנם אינם קצינים, אך מפעילים את חיל–האוויר בכל רגע נתון מאחד ממוקדי השליטה של החיל.


התקף לב ואיבוד הכרה


סמל לירון משמש כקשל"ט מסוקים (קשמ"ס) מזה כמה חודשים. תפקידו הוא להזניק את טייסות המסע"ר (מסוקי הסער) לכל משימה נדרשת, החל מתובלת כוחות ועד חילוץ טייס נוטש. "אין לנו סדר יום קבוע מכיוון שאין שום דבר קבוע בעבודה הזו", הוא מסביר, "היום יכול להתחיל עם ארבע תובלות ולהסתיים בתאונת רכבות". כדי לנסות להמחיש במה מדובר, הוא מספר את קורותיה של משמרת "סטנדרטית".


"הטלפון צילצל דקות ספורות לאחר העברת המשמרת", מספר סמל לירון, "מגן–דוד אדום הודיעו שרוכב אופניים לקה בהתקף לב תוך כדי טיול באזור טבריה ליד כפר חיטים. הם דיווחו שייקח להם זמן רב להגיע לאזור וביקשו שנשלח מסוק לחילוץ. החלטתי להזניק יסעור שעמד בכוננות. לאחר כרבע שעה, כאשר המסוק כבר באוויר, קיבלנו טלפון נוסף שבישר על תאונת דרכים קטלנית באיזור ציחור, כ–70 ק"מ מאילת. ניסיתי לברר כמה שיותר פרטים: מה קרה בדיוק, כמה מכוניות מעורבות ומה מצב הפצועים. הגורם שהודיע לי על האירוע לא ידע בכמה פצועים מדובר והאם יש לכודים בכלי–הרכב. מד"א אישרו את האירוע והוסיפו שמדובר בתאונה קטלנית".


על–פי נהלים מוגדרים, מקצה חיל–האוויר מספר מסוים של מסוקים לחילוץ בכל רגע. המספר משתנה לפי המצב בישראל: רגיעה או מלחמה. מדי יום נדרשים הקשל"טים לאזן בין הצורך המיידי לבין מספר כלי–הטיס העומדים לרשותם.


"מתוך מספר המסוקים שהיו בכוננות, הזנקתי כבר יסעור אחד לצפון. החלטתי להזניק מסוקי ינשוף (בלק–הוק) נוספים. אמנם העדפתי שיסעור יבצע את החילוץ, מכיוון שיש בו כלים מיוחדים לפריצה לכלי–רכב, אבל הזמן כאן הוא הגורם המכריע והינשופים היו זמינים יותר. משתנה נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא הדלק, מפני שמדובר בטיסה ארוכה. התקשרתי שוב לטייסת וביקשתי שיכינו מסוקים בעלי קיבולת דלק גדולה יותר. הדיווח הראשון שקיבלתי מהשטח, בעוד המסוקים בדרך לזירת האירוע, היה על שמונה פצועים מתוכם שניים במצב קשה, שניים במצב בינוני ואחד לכוד במכונית ואז צילצל טלפון אחר. 'יחידת חילוץ ערבה' הודיעה שילד איבד הכרה בנחל עקרבים במהלך טיול צופים. 'כרגע אנחנו לא צריכים מסוק, אבל אולי נצטרך בהמשך', אמרו לי. עירבתי גורמים בכירים יותר ועדכנתי אותם על המתרחש. שוב התקשרתי לטייסות המסע"ר וביקשתי שיכינו מסוקים נוספים במקרה שאכן יצטרכו לחלץ את הילד ולכל מקרה שיבוא.


"כאשר הטלפון צילצל שוב, נמסר לי שרוכב האופניים בצפון נפטר. המשמעות היא שהיסעור לא דרוש שם יותר. הודעתי לצוות המסוק, שהגיע כבר לאיזור והחזרתי אותו לבסיס האם לכוננות. בגלל מגבלות דלק, הוא לא יוכל להגיע מהר מספיק לדרום ולעומת זאת, חשוב שבכל רגע יהיו מסוקים בכוננות. תוך כדי ההמולה המשכתי להתעדכן על המתרחש בזירת הדרום, עכשיו מדובר כבר בהרוג אחד ושלושה פצועים קשה. אחרי זמן מה, המספר עלה לשלושה הרוגים. ביקשתי מצוות המסוק לעדכן אותי על המצב מיד כשיגיע לאיזור, כי חששתי שמא התמונה שקיבלתי אינה מדויקת. כאשר הגיע הינשוף הראשון, זה שהוזנק מאזור הדרום, הודיעו לי שרק פצוע אחד זקוק לפינוי כי השאר הרוגים או פצועים קל. הינשוף פינה אותו לבית–החולים סורוקה בזמן שהפניתי את הינשוף השני לנחל עקרבים, על–מנת לפנות גם את הילד לסורוקה".


המקרה הזה מציג אמת המוכרת לכל קשל"ט: בדרך כלל, אירועים מתרחשים ביחד. "בתפקיד הזה חייבים 'להגדיל ראש', לא לפעול רק לפי הנהלים היבשים, אלא תמיד לחשוב מה עוד אפשר לעשות", אומר סמל לירון. "אי אפשר לקחת שום דבר כמובן מאליו. אני זוכר מקרה של תאונת דרכים באזור הערבה. כשהמסוק היה כבר קרוב לאזור, הבנתי שיש לכודים בתוך כלי–הרכב וצריך לחלץ אותם. שאלתי את כוח מד"א, שהיה כבר באיזור, אם מכבי האש הגיעו. מסתבר שהם עדיין לא יצאו לאזור. בזמן הזנקה אי אפשר לסמוך על אף אחד אחר, יש הרבה לחץ וצריך לחלק קשב למספר רב של גורמים שונים תוך שאתה דולה כמה שיותר פרטים. עם הזמן לומדים כיצד להשיג את המידע הזה. הרבה פעמים אנחנו מדברים עם החבר של החברה של זה שנפצע, או אם מדובר באירוע צבאי אני מתחיל במג"ד, ממשיך למ"פ עד שמגיע לחבר של הפצוע שנמצא בשטח ויכול לתאר מה בדיוק קורה. בכל הזנקה אנחנו נמצאים בקשר עם 20 עד 30 גורמים: הטייסת, הבקר שבקשר עם הטייס, המפקדים שלנו, מד"א, מד"א איזורי, האמבולנס שבדרך לאירוע, יחידות חילוץ אזרחיות, חדר מצב מטיילים והרשימה עוד ארוכה".


ואז (שוב) צילצל הטלפון


"התפקיד מאחד קבוצה של אנשים אחראים ואיכותיים מאוד", מעיד סא"ל נמרוד, מפקד הקשל"טים. "ההכשרה ארוכה ותובענית והם צוברים כמות ידע אדירה על חיל–האוויר, החל בנהלי פתיחת מלחמה וכלה בציוד הנמצא בכל מסוק. בסופו של דבר, הם יועצי הדרג המבצעי הבכיר והאחריות שמונחת על כתפיהם עצומה. לשם השוואה, השירות המבצעי האמיתי של טייס מתחיל רק לאחר סיום קורס–טיס, קא"ם (קורס אימון מבצעי) ולפעמים קאמ"ם (קורס אימון מבצעי מתקדם), כלומר כארבע שנים לאחר הגיוס. לעומת זאת, המלצתו של הקשל"ט, שהוא רב"ט או סמל, מתקבלת על–ידי הדרג הבכיר בחיל–האוויר ב–95 אחוז מהמקרים, מכיוון שהם מקצוענים ומכירים כל פרט במשימה עליה הם אחראים".


סמ"ר בן משרת כרבק"ש (רב קשל"ט), כלומר קשל"ט בענף קרב. "הענף אחראי על מטוסי הקרב ומסוקי הקרב. כאשר מתקבלת פקודת תקיפה מהמטכ"ל, אני מודיע לטייסת, מוסר לה את כל הפרטים ומזניק אותה לתקיפה. תהליך דומה מתרחש גם כשכוח קרקעי נמצא במצוקה וזקוק לחיפוי אווירי". כך קרה באחד מימי מבצע "ענני סתיו" בספטמבר האחרון.


"כולנו היינו בעירנות מוגברת והייתי עסוק במסירת וקבלת פרטים על המתרחש", מספר בן, "אז צילצל הטלפון. הודיעו לי שזוהה כוח חמוש שמתקרב לכוח חי"ר באזור בית–חנון. אירוע כזה אמנם מסוכן, אך נחשב שגרתי. הזנקתי מסק"ר לאיזור תוך שאני מברר פרטים. לפי הנהלים, עלי לעדכן את פיקוד הדרום וכך עשיתי. אחד מהם מסר לי שבמקביל, כוח קומנדו של חיל–האוויר נתקל כנראה בבעיה, אבל בינתיים אין צורך בסיוע. החלטתי לבדוק לעומק את המצב. התקשרתי לפיקוד דרום כדי לברר את הטלפון של אחד מהחיילים בשטח. לאחר שיחה עם אותו חייל, התברר שכוח הקומנדו נמצא תחת אש כבדה בסיכון גבוה ויתכן שיש שם חייל שנזקק לפינוי. המצב היה מסובך מכיוון שהכוח נמצא במסתור ובגלל הירי לא יכול לצאת. הבנתי שכוח הקומנדו זקוק יותר למסק"רים מכוח החי"ר והפניתי את המסוקים, בעודם באוויר, לאזור ג'בליה לעבר כוח הקומנדו. בינתיים הזנקתי מסק"רים נוספים לכיוון כוח החי"ר. במהלך ההתרחשות הספקתי גם לעדכן את הקשמ"ס כדי שיזניק מסע"ר לפינוי הפצוע של כוח הקומנדו.


"הבנתי שמדובר באירוע מתמשך אז התחלתי להזניק טייסים שנמצאים בכוננויות ארוכות מאוד, כאלו שצריכים להגיע מהבית לטייסת. המטרה במצבים כאלו היא לשמור על 'רצף חם', כך שבכל רגע נתון יהיו מסק"רים באוויר מעל הכוחות ויתחלפו ביניהם. זמן לא רב לאחר מכן, התקשרו אלי מבסיס בדרום שמפעיל מסק"רים כדי לבשר לי שלטייסים יקח זמן ארוך, יחסית, להגיע מהבית לבסיס. החלטתי לבקש להזניק טיסת תובלה מבסיס שדה–דב לאותו בסיס בדרום לצורך העברת הטייסים ממרכז הארץ. אני זוכר שבמהלך המבצע, שנמשך כמה שעות, הייתי צריך להתרכז כדי לחשב בצורה לוגית איזה מסוק להזניק ומתי, כי לכל מסוק יש קיבולת דלק מסוימת, זמן הגעה שונה לזירת האירוע ואמצעי לחימה אחרים. בנקודת זמן הזו, ירדה פקודה מהמטכ"ל לתקיפת מחסני אמל"ח וגשרים המתוכננת לאותו ערב. פחות מחצי שעה לפני התקיפה הזו, גיליתי שלא התקבל אישור רמטכ"ל לתקוף חלק מהמטרות שהוקצו. מיד עצרתי את ההזנקה והספקתי להודיע לטייסים לפני ההמראה. צריך לזכור שכל גיחת מטוס קרב מתורגמת לעשרות אלפי שקלים.


"בסוף היום התקשרו שוב, אבל הפעם עם הודעה משמחת: כוח הקומנדו הצליח לצאת בשלום הודות למסק"ר שביצע חיפוי באש והחמושים שאיימו על כוח החי"ר, נסוגו גם הם כאשר שמעו את המסק"רים. אחרי אירועים כאלה, אתה מבין כמה משמעותי התפקיד הזה ואיך אתה יכול להשפיע ישירות על המצב. בהחלט חשתי הקלה".


חיים ומוות ביד הקשל"ט


העיסוק היומיומי במבצעים יוצר לעיתים סיטואציות סוריאליסטיות, מצבי חירום מתובלים בהומור. "לפני כשנה וחצי הגעתי לעמדה בדיוק כשצילצל הטלפון וקשל"ט אחר ענה", משחזר סמל איליה. "נמסר כי נוסע, כנראה ישראלי, לקה בשבץ על ספינה בלב ים. כמובן שבמקרים כאלו אין התלבטות: צריך להזניק מסוק. הקשל"ט שקיבל את השיחה הצליח להשיג את מספר הטלפון הלוויני של הספינה, אך ענה לו אדם מבולבל, כנראה שיכור, בשפה זרה. מכיוון שאני דובר חמש שפות ניסיתי לעזור. מיד הבחנתי שהוא לא דובר עברית, אז ניסיתי לדבר איתו אנגלית, אבל הוא באמת נשמע לא צלול ולא היה ניתן להבין כלום. ניסיתי לדבר איתו צרפתית, אבל גם זה לא עזר. פתאום שמעתי אותו צועק: 'ראשין, ראשין', אז מיד הגבתי ברוסית. הוא העביר את הטלפון לבחור רוסי, שעמד כנראה לידו. חשבתי שכך תיפתר הבעיה, אך הבחור הרוסי נשמע עוד יותר שיכור מהראשון, אם זה בכלל היה אפשרי. בכל זאת הצלחתי לדלות ממנו כי הספינה נמצאת מערבית לקפריסין במרחק 120 מייל מחופי ישראל.


"חילוץ מכלי–שיט הוא לא עניין פשוט, בייחוד במרחק כה גדול כשגם הדלק הופך למשתנה חשוב. הזנקתי יסעורים, איתרתי תמונה של הספינה באינטרנט ודיווחתי למסוק היכן אפשר לנחות. כמובן שקברניט המסוק יצליח להסתדר כשיגיע לאיזור, אך התפקיד שלי הוא לספק לו את מירב המידע. בשלב הזה כבר הבנתי שמדובר בשיט תענוגות. אין ספק שהיה זה אתגר רציני להסביר לבחור הרוסי שצריך לקפל אנטנות ולהכין את המנחת", הוא מחייך. "הסיפור נגמר בחילוץ מוצלח של אדם בן 70.


"ברוב הפעמים אנחנו לא מתמודדים עם שיכורים בספינת תענוגות. האחריות כאן היא עצומה. צריך להבין שאם מישהו מאיתנו טועה, המשמעות היא חיים ומוות". אז איך מתמודדים עם שגרה בה נתקלים לעיתים באסונות? "אין ספק שמפתחים חסינות", אומר איליה. "אם בכל דיווח על פצוע או הרוג תחשוב על אמא שלו שדואגת לו, לא תצליח לתפקד ורק תחמיר את המצב. לפעמים אנחנו נתקלים גם במצבים מורכבים. אני זוכר היטב את הדיווח שקיבלתי באחד הלילות על תאונת דרכים קטלנית בכביש הערבה, בה היה מעורב בחור שיצא מהכלא בו ישב בגלל שהרג שמונה אנשים. הוא נהג ללא רשיון והתנגש במכונית אחרת. בנוסף להזנקת מסוקים מהקרקע, הפנינו לאזור מסוק ממשימה אחרת. אחרי האירוע נודע לי שחייו של אותו בחור ניצלו ויכול להיות שאם לא היינו מפנים את אותו מסוק הוא לא היה מספיק להגיע לבית–החולים בזמן. האם זה מעלה שאלות? כן, אבל בזמן ההזנקה אנחנו לא חושבים על כך. המשימה שלנו היא לעשות את המקסימום, בכל מצב".


דיווח אחד קטן


בעיות מתעוררות כאשר חיל–האוויר מתבקש לסייע בעשרות מקרים ליום וכאן, שוב, מתווך הקשל"ט. "לעיתים הדרישות מחיל–האוויר הן פי כמה ממה שהוא מקציב", מסביר סמ”ר בן, "הקשל"ט צריך לדעת כיצד לחלק את המשאבים. עלינו לברר מתי מדובר במשימה חשובה באמת, כמו חילוץ או חיפוי על כח במצוקה ומתי אפשר גם בלעדינו". רס"ן אוהד מפרט: "העבודה כאן מורכבת מאוד כי ברגע האמת, כשאין זמן להתייעץ עם הבכירים, צריך לקבל החלטה חותכת. לדוגמא, האם לשלוח מסוק לתוך שטח מאוים כדי להציל חייל תוך סיכון המסוק. כשמצלצלים אליך בשתיים בלילה ועליך לחרוץ את הדין תוך שניות, אתה מרגיש קצת כמו במשפט שלמה. ברגע כזה צריך לנתק את הרגש ולקבל החלטה רציונאלית לחלוטין, תוך שקלול כל הנתונים, אבל גם תוך הסתמכות על תחושת בטן".


לפעמים תחושת הבטן הזו יכולה לזרז מבצע צבאי שלם, רק בגלל שהעלתה ספק אצל אותו קשל"ט שהחליט לברר שוב. "כבר התכוננתי לסגור את היום", מספר סמ”ר גיא, שמשרת כקשל"ט כבר למעלה משנתיים. "אז צילצלה אלי אחת מהמילואימניקיות שלנו. היא נשמעה לחוצה ושאלה אותי אם אני יודע מדוע אחותה, שמשרתת בפיקוד העורף, הוזנקה לנתב"ג והתבקשה להביא דרכון. אמרתי לה שלא קיבלתי אף הזנקה. אבל רק ליתר בטחון החלטתי לבדוק בכל זאת כי הסיפור באמת נראה לי קצת תמוה. לאחר בירורים התבהרה התמונה: בניין קרס בקניה ומתכננים משלחת חילוץ. אנחנו עדיין לא קיבלנו את פקודת המבצע ולכן גם הטייסות לא ידעו על העניין. מיד הודעתי למפקד והתחלנו לתפעל את האירוע. זמן לא רב לאחר מכן, יצאה משלחת של ראם (בואינג 707) ומטוסי קרנף (הרקולס) לאפריקה.


"העבודה הזו לא רק מאתגרת, אלא גם מעניינת. אין אף אירוע שחוזר על עצמו והצורה בה אירוע מתחיל לא מעידה בכלל על איך הוא יסתיים. מצחיק לחשוב על זה, אבל לפעמים משהו גדול מאוד מתחיל בדיווח אחד קטן".

עוד באותו מדור

סמל מאיר זלצהנדלר ז"ל

לזכר כל הימים

אפרים זלצהנדלר איבד את בנו סמל מאיר ז"ל בתאונת מסוק בשנת 1971. דרך ארוכה עבר האב מהמלחמה בנאצים עד הקמת משק ומשפחה בארץ. שלושים ושש שנה עברו אבל בביתו בכפר הס הזיכרון חי כל יום. יום הזיכרון תשס"ז

מי מוביל?

טייסי קרב מטייסות שונות בחיל–האוויר שהגיעו לקורס מובילים שנערך בטייסת "הדרקון המעופף", מצאו עצמם נאבקים בדילמות אוויריות וקרקעיות. תוך כדי ניסיון לתקוף מטרות, לתדלק ולנווט, הם היו צריכים להשגיח ולפקד על המבנה שמאחוריהם וגילו שהובלה יכולה להיות מסובכת מאוד