את הטיסה הזאת לא ישכח רס"ן ע' הרבה זמן. "אני בטיסה בשטח אויב. לא נותר הרבה דלק. בשמיים - עשרות מטוסי קרב, חלקם מטוסי חיל–האוויר וחלקם מטוסי אויב שמנסים להפיל אותי והקשר עם הבקר הלך מזמן. עכשיו מתחילות לצוף הדילמות: איך אני מבצע את משימות התקיפה שלי ומצליח להשאיר מספיק דלק במטוס כדי לחזור הביתה? איך אני יכול להיות בטוח שכאשר אני יורה טילי אוויר–אוויר מטווח רחוק, אני לא מעמיד בסכנה חברים שלי באוויר? ואיך אבצע תקיפות אוויר–קרקע, כשאני מגלה שחלק מהמודיעין עליו התבססתי שגוי ובעצם המטרות נמצאות במקום אחר לגמרי? הרבה שאלות עולות, אני צריך לתת את התשובות באוויר. המשימה לא קלה". אך אין צורך לחשוש לגורלו של רס"ן ע', עד לאחרונה סגן מפקד טייסת "אבירי הצפון", המפעילה מטוסי ברק חד–מושביים (F-16C). זו הייתה רק טיסת אימונים, אחת מני רבות, שנועדה לבחון את יכולת ההתמודדות של טייסי הקרב עם הגיחות.
יום לפני שפרצה הלחימה בצפון, יום לוהט במיוחד בחודש יולי וטייסות הקרב בבסיס רמת–דוד כמרקחה. התקיפות השוטפות כחלק מהמאמץ להחזיר את החייל החטוף רב"ט גלעד שליט ולעצור את ירי רקטות הקסאם על יישובי הדרום נמשכות. מטוסי קרב חמושים במיטב הפצצות והמערכות עולים לאוויר בזה אחר זה. במקביל, הוחלט לקיים כמתוכנן סדנת אימונים גדולה, שנועדה לתרגל טייסות קרב רבות בתורת הלחימה בשטח האויב. טייסות ברק, סופה (F-16I), בז (F-15) ורעם (F-15I) ניסו להתמודד עם כמה מההתלבטויות שהעלה רס"ן ע' ובחנו את יכולת הלחימה עם חימוש פשוט והרבה עבודה קשה. הסדנה תוכננה לארבעה ימים, אך נקטעה באיבה כאשר טייסות הקרב של חיל–האוויר הוזנקו ללחימה מרוכזת בלבנון. ביומיים הראשונים, הספיקו טייסי הקרב להתאמן בקרבות אוויר–אוויר, איתור מטרות קרקעיות, תקיפות אוויר–קרקע, תדלוקים אוויריים, פטרולי יירוט ומשימות נוספות. המציאות הצליחה להפתיע את כולם ואכן, מיד לאחר שנקטע התרגיל, מצאו אנשי טייסות הקרב את עצמם מבצעים חלק מאותן משימות, הפעם עם חימוש אמיתי - בלבנון.
"למתוח את הגבול לחוקים"
"לתכנן סדנה זו משימה מורכבת", אומר רס"ן ש', סגן מפקד טייסת "הסילון הראשונה", גם היא מפעילה מטוסי ברק חד–מושביים. "בסדנה אותה מפעילה הטייסת, נדרשנו לאמן את טייסי הקרב של חיל–האוויר מול איום לא מורכב יחסית, אבל בהחלט מסיבי. מגרש האיומים שעומד בפני הטייס מאתגר מאוד, גם האווירי וגם הקרקעי. חלק בלתי נפרד מהסדנה הזאת הוא העומס - מתאמנות פה כמה טייסות ועוד יחידות כמו יחידת הבקרה האזורית. משולב גם מערך הדמיות - שירותי ביום האויב הקרקעיים השונים שעומדים לרשות חיל–האוויר".
כאשר רס"ן ש' מדבר על עומס רב, הוא לא מגזים. סרן ע', האחראי על הסדנה בטייסת, נאלץ להדרים למטה חיל–האוויר ולפקח על הסדנה. "אני מרכז את כל הפעילות של הסדנה במבט מלמעלה", מסביר סרן ע'. הוא עצמו ניסח את הפקודה לסדנה, אותו מסמך שמגדיר את המטרות והיעדים לכל אימון שמתבצע בחיל–האוויר. כיעדים לסדנה הגדיר סרן ע' מאה אחוז פגיעות מדויקות במטרות ("אלפא"), אפס נפילות של מטוסים במהלך קרבות, אפס אירועי בטיחות והעסקה מלאה של כל האלמנטים באוויר. נשמע קצת יומרני לסדנה בה השמים צפופים ועשרות כלי–טיס נאבקים על המהירות, הדיוק, וההפלות, אבל מסתבר שזה דווקא אפשרי, אם עושים זאת נכון.
טייסת "הדרקון המעופף" המשמשת כטייסת ביום–אויב לכל חיל–האוויר, הקצתה כוח "אדום" משלה שישתתף בתרגיל וריכזה את כל הפעילות ה'אדומה', קרקעית ואווירית. "מדובר בטייסת שאחראית על כל הפן ה'אדום' של הסדנה", אומר רס"ן ש'. "זה אומר בעצם שהם מתעסקים בכל התדריכים והתחקירים, ופועלים כך שכאשר המבנה 'הכחול' יורד מהגיחה, הוא יקבל תוך פרק זמן קצר מאוד את כל המידע והנתונים. הם מרכזים תוצאות של הפלות ומסייעים לביצוע תחקיר טוב יותר שנותן לנו תמונה רחבה של הסדנה". סרן ע', שעסק בשילוב טייסת "הדרקון המעופף" בתרגיל, מוסיף: "האימון שהם נותנים, מבחינה אווירית וקרקעית, זה משהו שבפירוש לא מקבלים כל יום. מהבחינה הזאת, זה נותן אפקט של הכפלת כוח".
לסרן מ', סגנו השני של מפקד טייסת "הסילון הראשונה", יש הסבר ייחודי על תרומת ה"טייסת האדומה" לתרגיל ולכשירויות המבצעיות של חיל–האוויר בכלל, תרומה המצטיירת באור אחר בייחוד בתקופת הלחימה האינטנסיבית של חיל–האוויר בלבנון. "זה לא שאי אפשר לדמות טיסה 'אדומה' עם צוותים שבאים מתוך הטייסות שלנו. אפשר אפילו להרכיב צוות איכותי מאוד - מהנהלת הטייסת כמובן - שידמה את ה'כוח האדום'", הוא אומר בחיוך אך מוסיף באותה נשימה: "העניין הוא שזה יהיה מאוד חד–ממדי. הם ייעודיים לטוס ככוח אדום, ויכולים להרשות לעצמם לקחת את המטס לקצה המעטפת, למתוח את הגבול לחוקים. הם גם חושבים דרך עיניים 'אדומות', ואנחנו רגילים לטוס תמיד ככוח 'כחול'".
חבל על כל טיפה
הדילמה העיקרית המעסיקה את כל מי שטס, היא כיצד להימנע ממצב של פתיחה באש על מטוס מכוחותינו. "מדובר בתו"ל (תורת לחימה) מלא, שהתפתח בטייסות הברק וכעת נמצא בכל טייסות הקרב", אומר סרן מ'. "ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, אתה מרגיש חופשי יותר לייצר אש חופשית ומצד שני, השמיים רק הולכים ונעשים צפופים יותר בכלי–טיס. מבחינתנו, להפלת עמית בסדנה הזאת תהיה משמעות חמורה מאוד. צריך לדעת לא רק להימנע מפתיחה באש על מטוס עמית, אלא גם לתכנן קדימה ככה שדבר כזה לא יוכל לקרות".
איך זה נראה בפועל? רעשים מחרישי אוזניים של המראות נשמעים ברחבי הבסיס בשעת בוקר מוקדמת. ברוכים הבאים, מטס ראשון של הסדנה. הברקים ממריאים עם כמות דלק קטנה ומדמים טיסה לכיוון האויב. במציאות, הם טסים לכיוון הים. שם יחכה להם מטוס ראם (בואינג 707) לביצוע משימת תדלוק. עדיין, יש רק מעט דלק במטוס והטייסים צריכים להתחשב בנתוני הדלק לאורך כל הטיסה - בהמשך, זה ילך וייעשה משמעותי יותר וחבל על כל טיפה. משם ממשיכים ל'חציית קו', טיסה המסמלת בסדנה את המעבר בין שטחנו לתוך שטח האויב. על המטוסים מתנפלים מטוסים מהטייסת האדומה, חלקם מטוסי נץ (F-16A/B) של טייסת "הדרקון המעופף" וחלקם כלי–טיס שונים של הטייסות שמשתתפות בסדנה ומתגברות את הכוח ה"אדום".
המשימה הראשונה: יירוט התקפי. צריך להגן על מטוסי התקיפה שלנו ו'לנקות' להם את הדרך. כאשר "מפילים" את כולם - בחימוש דמה כמובן - מודיעים לתוקפים שממשיכים בדרכם למטרות הקרקעיות. הטיסה מתרחשת מעל שמי ישראל, אבל אל תטעו: מבחינת הטייסים, הם בשטח זר עכשיו, נלחמים על מקומם בשמיים. מטוסי התקיפה צריכים להגיע למטווח המטרות עליו קיבלו מודיעין, חימוש האוויר–קרקע כבר תלוי על המטוסים, אבל פתאום - הפתעה לא נעימה נוספת, עוד איומי אוויר–אוויר הממתינים להם בכניסה לשטח המטווח. כאן מתחילה התמודדות לא טריוויאלית: איך מחליטים מי יתקוף מטרות ומי יתמודד עם הכוח האדום החדש שצץ פתאום? בזמן שמנסים להחליט, עוד הפתעה. הפעם מדובר במתקפת טק"א (טילי קרקע–אוויר). צריך לברוח מהטק"א ומצד שני - מה יהיה על המטרות הקרקעיות אם לא יטילו חימוש? ומצד שלישי - אסור לעסוק רק באיום הקרקעי ובמטרות הקרקעיות, צריך לזכור שיש בשמיים מטוסי אויב נחושים לסמן עוד וי בדף ההפלות. בקיצור - עסק מאתגר. מנסים להצליח כמה שיותר בכל המשימות, בלי לפגוע במטוס עמית ובלי לבזבז את כמות הדלק המדויקת שדרושה כדי לחזור את הדרך הארוכה, כביכול, הביתה.
"הכי חשוב - להשלים את המשימה"
י' יושב בחדרו ומתקשה להסתיר את המבט המאוכזב. הוא לא הצליח להפיל אף לא מטוס ישראלי אחד, בקושי פעם אחת הצליח לא ליפול בעצמו. אבל לפני שתדמיינו אותו מתחבא במערות של טורה–בורה לצד אוסאמה בן–לאדן, צריך לומר שאותו י' הוא בעצם רס"ן י', סגן מפקד טייסת "העמק", טייסת ברק דו–מושבית (F-16D) המשתתפת בסדנה. "אין מה לומר, ה'כחולים' היו טובים מאוד היום", הוא אומר, "נתנו לנו פייט רציני. כל המתארים הקיצוניים שלנו מתאפשרים בגלל הנוכחות של טייסת 'הדרקון המעופף', שנותנת אימון מורכב יותר. אני טסתי היום ככוח 'אדום' והטייסת ה'אדומה' ניהלה את הכוח מבחינת התדריך, המודיעין, התחקיר וכן הלאה. זה יוצר אימון מאתגר, אם היינו בלעדיהם ייתכן שהיה כאן 'חלבי' יותר".
בחדר הסמוך יושב סרן ע', סמ"ט ב' של הטייסת ואיתו שלושה טייסים נוספים. ביחד הם מביטים במפות ובדפי התדריך ומתכננים את הגיחה הבאה. בוחרים את החימוש, מחלקים ביניהם תפקידים. אחד מהם מעלה בעיה שעלתה בגיחה הקודמת בסדנה וסרן ע' צריך לקבל עכשיו כמה החלטות. "יש אימון משמעותי למובילים", הוא אומר. "לפעמים צריך להחליט מי ילך ליירוט התקפי ומי לתקיפה. לא מוותרים בקלות על הזדמנות לתקוף, אבל צריך קודם כל להגן על עצמנו". רס"ן י' מוסיף: "צצות בסדנה הרבה דילמות הובלה. ההתמודדות עם הדלק, למשל - רוצים להגיע למטרה ולחזור הביתה בשלום וצריך להתייחס לאורך כל הגיחה לנתונים של הדלק. אנחנו מדמים טיסה במרחק משמעותי מבסיס האם וחשוב לשים לב כל הזמן לכמות הדלק שנותרה לכל מטוס במבנה. המוביל צריך לקחת בעניין הזה את ההחלטה, מי ילך ליירוט התקפי, מי ילך לתקוף מטרות, איך לחלק את המבנה בלי לפגוע בדלק מצד אחד ומצד שני - להשלים את המשימה, הרי הכי חשוב להשלים את המשימה".
ובחזרה לטייסת "אבירי הצפון": רס"ן ע', עד לאחרונה סגן מפקד הטייסת, מסיים עוד תדריך. גם הם בדרך לגיחה נוספת והוא מנסה לפצח את בעיית הדלק לפני שעולים לקוקפיט. "דלק זה כמו חמצן למטוס", הוא מסביר, "ואי אפשר לתכנן הכל מראש, צריך לקחת בחשבון הפתעות בשמיים ולדעת לחלק את התפקידים נכון באוויר". אבל, אם נדמה שהסדנה בוחנת בעיקר את המחשבה וההתמודדות עם הדילמות האוויריות, צריך לאזן את התמונה. "מבחינתנו, יש כאן אימון טוב להפעלת שיקול דעת, אבל גם אימון פרט מצוין", אומר רס"ן ע'. "האימון האישי לטייס, למוביל או לאחד המטוסים במבנה, הוא מקיף ומשמעותי. הראש חושב אבל גם היד על הסטיק עובדת לא מעט".
כמה שיותר קשה - יותר טוב
בעידן של טכנולוגיה מתקדמת, מתבקש כמעט שטייסות הקרב של חיל–האוויר ירצו להשתמש בפצצות מונחות, חכמות ואוטונומיות, לצורך הסדנה. בכל דת"ק (דיר תת–קרקעי) שבטייסות נמצאות מיטב הפצצות והטילים. עוד פצצת JDAM, לצד עוד פצצת SPICE, שנחשבת לדבר ה'חם' ביותר שאפשר להניח עליו את היד ובכל זאת, שיטוט קצר בין המטוסים מעלה תמונה אחרת לגמרי: המטוסים מחומשים בפצצות הפשוטות, מהדור הישן. "בטייסות הלייזר טסים עם פצצות רגילות מונחות לייזר, אצלנו טסים עם פצצות ש"כ (שימוש כללי). כל החימוש הוא כמובן חימוש דמה, בלי להטיל באמת ובאופן כללי לא מתקרבים לכל החימוש המתקדם שלנו", אומר רס"ן ש', סגן מפקד טייסת "הסילון הראשונה".
אז ודאי תתהו - למה לא לנצל את החימוש המונחה המתקדם ביותר העומד לרשות חיל–האוויר ולמה לא לנצל את האימון כדי להטיל חימוש אמיתי? "לגבי השימוש בחימוש דמה, היינו צריכים לקחת החלטה על מה עדיף לוותר - על האפשרות להטיל חימוש או על אימון רציני ומסיבי במגרש אימונים מתקדם מאוד. אם היינו רוצים מטווח פשוט, בלי אנשים שיסתובבו שם ויארגנו את כל הפרטים שציינתי, יכולנו לבחור בהטלת חימוש. לנו היה יותר חשוב ההתמודדות עם מגוון איומים, וחלק מהמחיר היה לא לשחרר חימוש.
"באשר לנושא הפצצות, אני רוצה לתרגל את הצוותים בכשירות הכי בסיסית. שיראו את המטרה בעיניים, ילמדו לזהות אותה. לא רצינו לתת לטייסים פצצה ש'יודעת לעשות את העבודה', הרי רצינו שהם בעצמם יעשו אותה וכמה שיותר קשה - יותר טוב". וזה באמת לא קל, מעידים הטייסים. סרן ע', שאחראי על הפעלת הסדנה, מסביר שיש קו עדין בין הצלחה וכישלון בכמה מהסיטואציות שהם נדרשים להתמודד איתן בסדנה. "בינתיים אנחנו מציפים את כל הדילמות שרצינו ועובר עלינו יום מוצלח", הוא אומר. רס"ן ש' מוסיף: "המתאר זורם טוב, כמו שתכננו. גורם ההפתעה, העומס, ההתמודדות עם כל כך הרבה מצבים באוויר - זה בהחלט מכין אותנו לכל מצב".
הם לא יכלו לשער עד כמה הם צודקים. בבוקר היום שלמחרת, ממבט עליון דרך מגדל הפיקוח של בסיס רמת–דוד, אפשר היה לראות את המטוסים ממריאים בסדר מופתי, לעוד גיחה בסדנה. תכננו להם עוד הפתעות, עוד אימונים. אבל המציאות תכננה הפתעה שהכל קיוו להימנע ממנה - זירת הצפון התלקחה באחת והסדנה נחתכה מיד. הבסיס עבר ל"מוד לחימה". הפצצות בלבנון, גיחות צילום, השמדת משגרים וציד הרק"ק (רקטות קרקע–קרקע). מאימון בהטלת חימוש דמה במטווח בדרום הארץ, עברו הטייסים להטלת חימוש של ממש, על מטרות איכותיות של ארגון ה"חיזבאללה". המציאות, כך מתברר, עולה על הדמיון.